במאמרי הקודם ("ליברליזציה – ההיית, או חלמתי חלום?") הוסבר שתכנית הליברליזציה אמנם הייתה צעד בכיוון הנכון ומימושה היה יכול לתרום לא מעט לרווחת כלל תושבי מדינת ישראל; אך האם היא זו שגרמה להיפר-אינפלציה המשתוללת שבאה מיד לאחריה?
במאמרי הקודם ("ליברליזציה – ההיית, או חלמתי חלום?") הוסבר שתכנית הליברליזציה אמנם הייתה צעד בכיוון הנכון ומימושה היה יכול לתרום לא מעט לרווחת כלל תושבי מדינת ישראל; אך מלבד העובדה שהתכנית לא מומשה במלואה, גם מימושה המלא עשוי היה לתרום בצורה בלתי מספקת להשגת מלוא החירות, הצמיחה והשגשוג. במאמר זה אתמודד עם היבט אחר של תכנית הליברליזציה: האם היא זו שגרמה להיפר-אינפלציה המשתוללת שבאה מיד לאחריה?
מהי אינפלציה
אינפלציה היא שינוי בערך המטבע, כך שאותה כמות של כסף יכולה לקנות פחות מוצרים. מאחר שכסף הוא מוצר כמו כל מוצר אחר, ישנן שתי דרכים אפשריות שבהן מחירו ירד: ירידה בביקוש או עלייה בהיצע. לכן, אם תתבצע עלייה בהיצע הכסף, על ידי "זיוף" – הנפקת שטרות או מטבעות חדשים, בין אם על ידי זייפנים פרטיים ובין אם על ידי הבנק המרכזי – תהיה אינפלציה מסוימת. אסכולות מסוימות בכלכלה, ביניהן האסכולה המוניטריסטית והאסכולה הקיינסיאנית, סבורות שיש צורך בהפחתה מלאכותית של מחיר המטבע. לעומתן, אסכולות אחרות, ביניהן האסכולה האוסטרית, סוברות שכמו בכל מוצר אחר עיוות מלאכותי של שוק הכסף רק יזיק.
אינפלציה כמס סמוי
היה זה הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס שאמר "על ידי תהליך מתמשך של אינפלציה, יכולה הממשלה להחרים, בחשאיות ובאין-מבחין, חלק משמעותי מעושרם של תושביה". ציטוט זה מדויק להחריד. למעשה, כאשר הממשלה בוחרת לממן את הוצאותיה על ידי הדפסת כספים ויצירת אינפלציה, היא משיתה מס על כל המשתמש במטבע. מס זה הוא מס רגרסיבי, כלומר פוגע בשכבות החלשות יותר משהוא פוגע בשכבות החזקות. הראשונים לקבל את הכספים המונפקים הם אנשי המערכת הפיננסית, שלרוב נמצאים בעשירונים המבוססים יותר. כאשר הכסף רק נכנס לשוק, השוק עוד לא "קולט" את המידע על עודף ההיצע והראשונים לקבל את הכסף יכולים להשתמש בו בערכו המקורי. ככל שהכסף ממשיך הלאה לעשירונים הנמוכים יותר, השוק "קולט" את המידע לגבי ההיצע המקורי וערכו של הכסף יורד. כך יוצא שהעשירים יותר מרוויחים מהדפסות כספים מאסיביות, והעניים מפסידים. כך גם ניתן לראות באופן אמפירי שבתקופות של הדפסת כספים מסיבית אי השוויון גדל.
האם הליברליזציה גרמה לאינפלציה?
יש הטוענים שהגורם להיפר-אינפלציה בשנות השמונים המוקדמות הייתה תכנית הליברליזציה, שהגבירה את הביקוש למטבע חוץ וכך הדולר התחזק על חשבון השקל. טענה זו אבסורדית. הרי הדבר היחיד שתושב הארץ שמחזיק בדולרים יכול לעשות, הוא להמיר אותם בשקלים – וכך הביקוש לדולרים מניב ביקוש לשקלים. במילים אחרות – ייבוא לא יפגע בכלכלה של המדינה המייבאת, אלא לחיזוק הדדי של שתי הכלכלות. אותו הכלל נכון עבור כל סוג של מסחר בין לאומי: הייבוא אומנם בא על חשבון הייצור המקומי, אך בתהליך הייבוא מיוצאים שקלים לחו"ל (גם אם העסקה נעשית בדולרים – המייבא היה צריך להמיר את הדולרים האלו בשלב כלשהו), שיכולים לשמש בסופו של דבר לקניית תוצרת ישראלית. כך שבטווח הארוך המשק הישראלי לא נפגע – אלא דווקא יוצא נשכר כתוצאה מהחשיפה, התחרות המתמרצת, חדשנות ושיפור.
הגורם האמיתי לאינפלציה
אם הליברליזציה היא לא זו האשמה באינפלציה, מה בכל זאת גרם לה? התשובה לכך פשוטה להפליא: הדפסת כסף. אמנם מצע הליכוד כלל הבטחה להפסקת מימון הוצאות הממשלה מהדפסות כספים אך למעשה, הממשלה מימנה את הוצאותיה באמצעות הנפקה בלתי מרוסנת של כסף חדש, שגורמת בתורה כמובן לאינפלציה. יתרה מזאת, התקיים מעין "מעגל קסמים" הרסני: משכורות ההסתדרות הוצמדו למדד המחירים, ושולמו מכספים מודפסים. מאחר שכל הדפסת כספים גרמה לאינפלציה, כלומר העלאה של מדד המחירים, היא גררה עמה עוד העלאה במשכורות ההסתדרות שהביאה עמה הדפסה נוספת שהעלתה שוב את מדד המחירים וכן הלאה. אם כך, אין פה צורך במחקר מעמיק ובטיעונים מעורערים כדי להבין את מהות האינפלציה – לא היה "סחרור של המשק מעודף הכסף הזר" וכיוצא בזה, כפי שנוהגים לטעון לא מעט ממתנגדי הליברליזציה. האמת היא פשוטה, היצע הכסף הוגדל בגלל מדיניות הדפסה ומדיניות שכר חסרות אחריות, וזה הקטין את מחירו.
כל כך פשוט.
אריאל ליכטרמן הוא תלמיד ישיבת ההסדר הר עציון ואקטיביסט למען שוק חופשי וחירות הפרט