בספרו, מתאר שייקספיר (יש קשר משפחתי) את השתלשלות האירועים שהביאה את ווינסטון צ'רצ'יל לתפקיד ראש הממשלה. נדמה כי אין צורך להרחיב במילים בנוגע להשפעה האישית המשמעותית של צ'רצ'יל על מהלך המלחמה. די לציין כי כהונתו של צ'רצ'יל מוזכרת לעתים קרובות כראיה תומכת על-ידי היסטוריונים המאמינים בהשפעת "האדם הדגול" על מהלך ההיסטוריה (The great man theory). שייקספיר אמנם אינו היסטוריון, אלא סופר, אך אין מדובר ברומן היסטורי. הספר מבוסס על מחקר יסודי, לרבות ממצאים שלא פורסמו בעבר מתוך יומניהם של אישים שהיו בסוד העניין. כישוריו הספרותיים של שייקספיר ניכרים היטב, והוא מצייר עבור הקורא תמונה ברורה ומפורטת של השתלשלות העניינים: החל מהמבצע הצבאי הכושל בדנמרק, דרך פרופיל מדויק של גיבורי הסיפור ועד לדרמה הפוליטית ותוצאותיה.

הסיפור מתחיל בחודש אפריל, 1940. זוהי סופה של "המלחמה המדומה" (The phoney war), תקופה בת 8 חודשים המתארת את פרק הזמן שעבר מאז שאנגליה וצרפת הכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית ועד שהחלה לחימה משמעותית בין הצדדים. ראש ממשלת אנגליה באותו זמן הוא עדיין נוויל צ'מברליין שחתם על "הסכם מינכן" יחד עם היטלר וחזר לארצו לדווח על "שלום בדורנו" (peace in our lifetime). שר החוץ היה אדווארד ווד, הידוע כלורד הליפקס ואילו ווינסטון צ'רצ'יל כיהן כשר הצי (First Lord of the Admiralty) ויו"ר ועדת התיאום הצבאית (MCC).

צ'רצ'יל ראה לנגד עיניו מטרה צבאית אחת – דנמרק. וליתר דיוק, נרוויק – עיר הנמל שסיפקה עפרת ברזל החיונית למהלך המלחמה. נרוויק היא, במקרה או שלא במקרה, גם העיירה בה אחיינו של צ'רצ'יל נפל בשבי הגרמני בעודו משתמש ככתב לעיתון (צ'רצ'יל נפל בשבי בנסיבות דומות במהלך מלחמת הבורים). בצורה אופיינית, צ'רצ'יל השתמש בכל הכלים שעמדו לרשותו כדי להשיג את מבוקשו ולהסיט את משאבי המלחמה האנגליים לעבר נרוויק. כלים אלו כללו, לדברי האדמירל גודפרי (Godfrey): "שכנוע, כעס אמיתי או מעושה, זלזול, הכפשה, התקפי זעם, לעג, בוז, התעללות ודמעות". צ'רצ'יל הצליח במאמציו להכווין את מכונת המלחמה האנגלית, אך התוצאה הייתה הרת הסון. 

שינויים תכופים בהחלטות שהתקבלו בדרג המדיני יצרו אתגר לוגיסטי עצום שהוביל לחיילים אנגלים שנחתו בחופי דנמרק עם ציוד חסר. כך, לדוגמה, חיילים גרמנים צוידו במגלשי סקי בעוד שהחיילים האנגלים, שלא צוידו בנעלי שלג, נאלצו לנוע רק בצירים הראשיים והיוו מטרה נוחה לטייסי הלופטוואפה. צ'רצ'יל אמנם חזה את עליית קרנו של חיל האוויר, אך סבר כי היתרון האווירי גלום רק במפציצים ולא במטוסי קרב. טעות זו התגלתה במלוא חומרתה בקמפיין הנורווגי שהתאפיין בעליונות גרמנית מוחלטת באוויר. הלחימה הסתיימה בפינוי מביש של הכוחות האנגליים ובנסיונות מבישים לא פחות של קציני המטה לטשטש את הסיפור ולהשכיח את הכישלון הצורב.

למרות מאמצי הצבא, מימדיו האמיתיים של האסון הגיעו לבסוף לידיעת הציבור. בין היתר, בגלל פעילותה של קבוצת חברי פרלמנט לובשי מדים. האשם נתלה בעומד בראש המערכת – ראש הממשלה נוויל צ'מברליין. מעניין לציין, כי צ'מברליין בהחלט חשב להכווין את הזעם הציבורי אל עבר צ'רצ'יל ואף החל בפעילות ממשית לשם כך. פעילות זו נגנזה, ככל הנראה, לאחר שצ'מברליין השתכנע שצ'רצ'יל נאמן לו ולא ינסה להחליפו. התוצאה המבישה בדנמרק והחשש מפלישה גרמנית לאי הבריטי צמצמה את הרוב, עליו נשענה ממשלתו של צ'מברליין, מ-213 ל-83 חברי פרלמנט בלבד. רוב שנתפס ככקטן מכדי לבסס עליו ממשלה בזמן מלחמה.

צ'רצ'יל: לא היורש הטבעי

בשלב זה הקונצנזוס היה כי צ'מברליין צריך לעזוב את תפקידו, אבל צ'רציל לא היה היורש הטבעי. רחוק מכך. נזכיר כי במלחמת העולם הראשונה, צ'רצ'יל היה האדריכל של מערכת גליפולי בה כרבע מיליון חיילים בריטים איבדו את חייהם במאמץ להגשים את חזונו של צ'רצ'יל על "חזית שניה". כעת, כשצ'רצ'יל באותו התפקיד (שר הצי) ואף באותו התאריך (25 באפריל) – צ'רצ'יל הוביל את אנגליה לכישלון צבאי נוסף. מעבר לכישלון הצבאי, צ'רצ'יל הוא דמות שנויה במחלוקת במערכת הפוליטית ונתפס כגורם "לא יציב" שאין להפקיד בידיו אחריות רבה מידי.

לעומת זאת, לורד הליפקס נתפס כממשיך הטבעי לצ'מברליין ממספר סיבות. הליפקס כיהן בעבר כמושל הודו וכישוריו הניהוליים עמדו במבחן בהצלחה. רוב חברי הפרלמנט, מהקואליציה והאופוזיציה, תמכו בממשלה בראשותו של הליפקס. מחוץ לבית הפרלמנט, נמצאו להליפקס תומכים הן בבית ראש הממשלה (דאונינג 10) והן בארמון בקינגהאם. אם כן, מדוע היה זה צ׳רצ׳יל שהוביל את אנגליה בזמן המלחמה ולא הליפקס? התשובה הקצרה היא שלורד הפליקס סירב באופן עקבי להתמנות לתפקיד ראש הממשלה.

שייקספיר מציע מספר הסברים אפשריים לסירובו של הליפקס, אך אינו מכריע ביניהם. ההסברים שונים ומגוונים. לפי תיאוריה אחת, הליפקס חשש שצ׳רצ׳יל הדומיננטי ינשף בעורפו ויקשה עליו למלא את תפקידו. החשש אינו מופרך בהתחשב בכך שהליפקס, נעדר ניסיון צבאי, היה אמור להוביל מדינה בזמן אתגר מלחמתי כביר. לפי תיאוריה זו, הליפקס העדיף לתת לצ׳רצ׳יל לנסות את מזלו כראש ממשלה, תחת ההנחה שכהונתו תסתיים בכישלון מהיר. תיאוריה אחרת, המגובה בעדויות, גורסת כי הליפקס חשש כי מעמדו כלורד יקשה עליו למלא את תפקידו כראש ממשלה. זאת שכן עיקר הפעילות הפוליטית מתבצעת בבית התחתון (בית הנבחרים) ולא בבית העליון (בית הלורדים). אחרים גורסים, כי לורד הליפקס, בשלב זה של חייו, פשוט סלד מהמחשבה על עבודה קשה. ישנן עדויות כי הליפקס לא בילה שעות יתרות בעבודה במשרד החוץ ונראה כי רוב מעייניו כוונו לא לבית ראש הממשלה, אלא דווקא לתואר הרוזן.

כל השאר היסטוריה

עו"ד ספי קלר הוא ממייסדי מיזם 'פוליטיווטש' ועובד בתור מנהל מוצר בחברת Revelator

מגזין 'חרות 2.0' משמש במה למחשבה לאומית ליברלית ומארח כותבים מכל הקשת המחשבתית.
המאמרים המתפרסמים באתר מייצגים את דעת כותבם בלבד והם אינם מייצגים את דעת מרכז מורשת בגין.