אחת הצרות הגדולות של התרבות הפוליטית הישראלית-ציונית היא היעדר של טקסטים מכוננים של האבות המייסדים, כאלו שמדינאים, מחוקקים, אנשי משפט ורוח יכולים לשוב ולקרוא בהם בשביל למצוא עצה, פרשנות או רעיון. במידה רבה, הפרויקט הציוני היה מעשי מאוד תוך הדגשת ערכי החלקאות, עבודת הכפיים והמלחמה, תוך הזנחת הפולמוס הפוליטי העיוני.

אם כי בבעלות הפרויקט הציוני מגילת העצמאות וכתבים חשובים של ז'בוטיסנקי ובן גוריון, עדיין נדרשת פנייה למקורות זרים רבים בשביל למצוא השראה רעיונית לצרות שפוקדות את מדינת ישראל. בהינתן החזקה בתפיסת עולם מערבית, אחד המקורות הטובים ביותר לפנות אליהם הם כתבי הפדרליסט מאת אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי. אבות מייסדים אלו של ארה"ב הנם האבות המאמצים, במידה רבה, של כל התרבות המערבית הליברלית.

הפדרליסט

הרקע לכתבי הפדרליסט הוא שבירה קשה בשיטת המשטר האמריקאי: תקנון הקונפדרציה, אשר העניק משקל פוליטי גדול מדי למדינות החברות בברית בנפרד ולמעשה נטרל את סמכויות הממשל המרכזי, גרם לבעיות כלכליות, ביטחוניות ופנים פוליטיות קשות. זאת, כאשר נדרשה הסכמת כל שלוש עשרה המושבות עבור שינוי תקנון הקונפדרציה, למעשה החוקה הראשונה של ארה"ב, דבר שהיה בלתי אפשרי משום אינטרסים מתנגשים. נוקשות ובעיתיות אלו היו צפויות, משום שתקנון הקונפדרציה נכתב ונכנס לתוקף בעת מלחמת העצמאות האמריקאית.

על רקע אי תפקוד זה, המילטון ומדיסון יזמו את וועידת פילדפליה במטרה לצודד בממשלה מרכזית כלל-יבשתית חזקה, ובה נכתבה החוקה לאחר מאמצים ופשרות  רבים. לאחר שזו נכתבה, נכנסו השניים למירוץ לשכנוע לאשרר את החוקה, והחלו לכתוב את כתבי הפדרליסט ביחד עם ג'ון ג'יי עבור השפעה על השיח הציבורי.

הגדולה של כתבי הפדרליסט טמונה בכך שהם מציגים צורת ממשל אשר עונה על בעיות הפרקטיקוליות והמעשיות של המושבות דאז, אולם גם מספקים מענה פוליטי ראוי לתפיסה של הכותבים את הטבע האנושי הכללי והפוליטי. באופן זה, המטרה המעשית של כותבי הפדרליסט – לשכנע לאשש חוקה התומכת בפדרציה בעלת ממשל מרכזי חזק – משתלבת עם מענים אוניברסליים יותר, אשר אותם ניתן לתרגם לעצות לרבות מצורות הממשל הדמוקרטיות.

מתוך עצות אלו, ניתן להתמקד בשלוש מרכזיות, הרלוונטיות באופן מובהק לחברה ופוליטיקה הישראלית.

ביזור שלטוני, שלמות אנושית ויתרון הריבוי

ראשית, הביזור השלטוני; כותבי הפדרליסט מציעים אמנם שיטה ספציפית המותאמת לשיטת הפדרלית של ארה"ב, אולם ניתן לקחת את עקרונות השיטה, לבדוק האם הם ראויים ומה הם משרתים, ולבחון האם אלו מתקיימים בשיטה הישראלית.

לפי האבות המייסדים, יש צורך ברשויות חזקות, יציבות ועצמאיות, אשר פועלות באופן תדיר בשביל לאזן ולבקר אחת את השנייה. על הרשות המבצעת להיות מסוגלת לממש את המדיניות שלה תוך כדי יכולת השפעה על החוקים והיכולת להציע שופטים; על הרשות המחוקקת להיות מסוגלת לחוקק, לשלוט בתקציב ולבקר את הרשות המבצעת; ועל הרשות השופטת לבחון ולפקח באופן שוטף ותדיר את ענייני השעה החוקתיים. באופן זה, הכל מושפעים ומשפיעים אחד על השני, אולם פועלים בזירות נפרדות. בשיטה הישראלית, בה הכנסת משולבת בממשלה וסמכויות הרשות השופטת לא ברורים משום אזלת יד מסוימת של המחוקק, נראה כי איזון, ביזור ויכולות משילות אלו לוקים בחסר.

שנית, ההבנה על כך שבני אדם אינם מושלמים, אולם גם אינם איומים; האבות המייסדים מודעים לכך שאנשים אינם מלאכים, שהם נוטים לפלגנות ולאינטרסנטיות, ושאי אפשר למצוא את השליט המושלם משום שאיננו קיים – לא בכישורים ולא במידות המוסריות. אולם, אינם רואים בפוליטיקאים רוע שאי אפשר לחיות עמו; האבות המייסדים מציעים גישה אחרת, והיא היכולת לתמרץ את נבחרי הציבור באופן כזה שההצלחה שלהם תהיה הצלחת האומה באמצעות המוסדות השונים. כך, הנשיא המוצלח לעם הוא הנשיא המצליח גם עבור עצמו.

אולם, מעבר לפתרון האינסטרומנטלי הזה, האבות המייסדים גם נוקטים בגישה אוהדת כלפי בני אדם: למרות הפגם בטבעם, לבני אדם יש גם מידות טובות – אהבת המולדת, הרצון לעזור, חכמה ויכולת ריסון עצמי.

שלישית, הריבוי הוא יתרון; למרות הנטייה לחשוב שחברה הומוגנית היא חברה מוצלחת יותר מבחינה פוטנציאלית משום שקל יותר לעורר בה קונצנזוס, בכתבי הפדרליסט ישנה גישה שונה לחלוטין. לפי גישה זו, הריבוי הוא דווקא חזקה, וככל שזה גדול יותר כך טוב יותר. זאת, משום שריבוי אינטרסים מבטיח כי קיום רב שרירותי אשר יכפה את רצונותיו על המיעוט הוא כמעט ובלתי אפשרי, משום שהסיעות השונות יפחדו להיות חלק מהמיעוט בקואליציות עתידיות, אשר ייטו להשתנות משום הריבוי. כך, כל סיעה תעדיף לשחק בחוקי משחק אשר שומרים על זכויות המיעוטים והרב אלו לצד אלו. בחברה הישראלית המשוסעת, אולי כדאי לזכור עצה זו.

במיוחד בזמנים אלו, בהם השתיקה נחשבת לקלף הפוליטי החזק ביותר, כדאי לכל האזרחים, המדינאים, המחוקק, אנשי המשפט והרוח לפנות אל כתבי הפדרליסט בשביל לטעום מן היכולת לפולמוס פוליטי ענייני, אוניברסלי ומקומי בעת ובעונה אחת, הכולל בתוכו תפיסה על מוסדות ממשל יעילים, טבע האדם ומדינאות ראויה.

דריה שלייפר היא בעלת תואר במדע המדינה וסטודנטית למשפטים, בוגרת תכנית אקסודוס וכותבת ב"זווית אחרת".

מגזין 'חרות 2.0' משמש במה למחשבה לאומית ליברלית ומארח כותבים מכל הקשת המחשבתית.
המאמרים המתפרסמים באתר מייצגים את דעת כותבם בלבד והם אינם מייצגים את דעת מרכז מורשת בגין.