את תזת בגין על 'עליונות המשפט' יודע לדקלם כל ליברל נלהב, אז במה בעצם עוד נותר לנו להתלבט? • אלא שמסמך שפרסם לאחרונה מכון 'עקבות' לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני מפתה אותנו להרהר שנית בעמדתו המדומיינת של בגין לגבי סוגיית היחסים בין הרשויות בישראל 2018 • עליונות המשפט או שמא עליונות הספקולציה ההיסטורית?

23 יולי 2018

מנחם בגין – חסיד מערכת המשפט

בפוליטיקה הישראלית העכשווית היפוך התפקידים הבא כבר נעשה לעניין שבשגרה: הרשות השופטת היא זו שיושבת על ספסל הנאשמים. הפעלתנות השיפוטית אשר הביא עמו הכהן הגדול, אהרן ברק, גדשה את הסאה וכעת נהייתה לסוגיה הפוליטית החמה של התקופה. במסגרת השיחה הציבורית ההולכת ונרקמת מעל דפי העיתונות המודפסת והווירטואלית, ברשתות החברתיות ומחוצה להן, שמה של דמות פוליטית אחת שב ועולה שוב ושוב: מנחם בגין. בגין – או לכל הפחות, הדימוי של בגין – משחק תפקיד חיוני בקרב הרעיונות העקוב מדם הזה. מצד אחד הלוא מדובר באחד ממנהיגי הימין הוותיקים והמוערכים, דמות שאליה המחנה הלאומי נושא את עיניו, ומן הצד השני הרי לנו חסידה המובהק ביותר של מערכת המשפט, הפוליטיקאי שהעמיד את המשפט מעל לכל. זהו קלף המשוחק היטב בידי המחנה הפוליטי החפץ בהשארת בית המשפט על כנו, בבחינת "אבל בגין אמר, ומשלכם היה הוא!". נדמה שאין עת טובה מזו לבחון את הדברים מעט יותר מקרוב.

במאמרו המפורסם משנת 1951, 'השקפת חיים והשקפה לאומית', טוען בגין ללא היסוס:

"עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק […] הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים […] מתאימים לחוק היסוד או סותרים זכויות האזרח שנקבעו בו.
[…]
כלום זה דמוקרטי, שחמישה או שבעה או אחד-עשר אנשים, אשר לא נבחרו על-ידי העם, יוכלו לבטל על-ידי החלטתם הקרויה 'פסק דין' החלטה שנתקבלה בצורת חוק על ידי נבחרי העם? זוהי שאלה מדיחת-דעת: הדמוקרטיה, המוצגת על ידי מי שהציג את השאלה הזאת, אינה אלא סילוף המושג של שלטון העם."


וכך הוא מסכם:

"על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחירות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של 'עליונות המשפט', כלומר קביעת החרויות האזרחיות כ'חוק היסוד' או 'חוק עליון' ומתן סמכות לחבר שופטים לבטל את תקפו של חוק, הנוגד את חוק היסוד, הסותר את החרויות האזרחיות."

השקפה לאומית, השקפת חיים, קווי יסוד בהוצאת מרכז מורשת בגין

עליונות המשפט – האמנם?

אכן כן, את תזת בגין על 'עליונות המשפט' יודע לדקלם כל ליברל נלהב, אז במה בעצם עוד נותר לנו להתלבט? אלא שמסמך שפרסם לאחרונה מכון 'עקבות' לחקר הסכסוך הישראלי-פלסטיני (תמציתו הובאה אצל חגי סגל, מקור ראשון, 4.5.18) מפתה אותנו להרהר שנית בעמדתו המדומיינת של בגין לגבי סוגיית היחסים בין הרשויות בישראל 2018. המסמך הוא למעשה פרוטוקול של דיון שנערך אצל ראש הממשלה, מנחם בגין, בדבר המצב ביהודה ושומרון וחבל עזה. בדיון נכחו הרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן, ראש השב"כ אברהם אחיטוב, מתאם פעולות הממשלה בשטחים דני מט וסגן שר הביטחון מרדכי ציפורי. הדיון שנערך ב-3 ביוני 1980 אינו מתקיים בחלל ריק אלא בתוך סערה פוליטית-חברתית אשר תלך ותתפח עם הימים. אך ביום הקודם, ביצעה המחתרת היהודית את פעילות הטרור הראשונה שלה. כחודש לאחר הפיגוע בבית הדסה, בו מחבלים רצחו ששה יהודים ופצעו 16, החליטו חברי המחתרת כי הגיעה העת לפעולת נקם. תכניתם הייתה למלכד את מכוניותיהם של שלושה ראשי ערים חברי אש"ף ולהפעיל את המטען כשהם בתוכן. ראש עיריית שכם בסאם אלשכעה וראש עיריית רמאללה כרים ח'אלף נפצעו קשה ורגליהם נכרתו, בעוד ראש העיר השלישי, איבראהים טאוויל מאל-בירה, התקשר בעקבות האירועים לממשל הצבאי ששלח לביתו חיילים. חבלן משמר הגבול סלימאן חירבאווי נפגע בשתי עיניו והתעוור כשפתח את דלת המוסך והלם בו הפיצוץ. נדמה שהתחממות השטח בעקבות פעילות המחתרת שימשה כקטליזטור לדיון הבכירים.

תגובת הממשלה לפיגוע המחבלים בבית הדסה הייתה גירושם לירדן של שלושה אישי ציבור פלסטיניים: ראש עיריית חברון פאהד קוואסמה, הקאדי של חברון השייח' ביוד אל תמימי וראש עיריית חלחול מוחמד מילחם. בין שאר הנושאים שנידונים בוועדה מתלבטים החברים בה כיצד עליהם לפעול במקרה בו בית המשפט העליון יתערב בהחלטתם. מתאם פעולות הממשלה בשטחים דני מט מעלה את הסוגיה:

"אני מוצא לנכון להביא לתשומת הלב את עניין הבג"ץ של המגורשים. אנו אמרנו כי עניין הגירוש הוא שוט בלתי רגיל שהם לא האמינו שנשתמש בו. אני חושש שתהיינה בעיות קשות בשטח אם בג"צ יורה להחזירם, לכן צריך להתכונן לאפשרות כזו, להתמודד עם הבעיה."

ראש הממשלה בגין מחליט להכין מהלך חקיקתי בו לאחר שייגמר הדיון בבג"ץ, החוק ישונה על ידי הצעת חוק לתיקון החוק הקיים. לשיטתו, כך יוכלו להשתמש בחוקי החירום על מנת לבצע גירוש ללא שום מניעה. מפקד פיקוד מרכז האלוף משה לוי מתעקש ושב להזכיר את נוכחותו של הפיל הלבן שבחדר: "אם בית הדין יצווה להחזיר את האנשים האלה, האם אנו נערכים לאפשרות כזו?", הפעם ראש הממשלה מתייחס לתרחיש ישירות:

"אם נצטרך להחזיר [ע"א: את שלושת אישי הציבור הפלסטיניים שגורשו], זה יהיה אסון לדעתי, אבל האמת היא שמבחינת המדינה, כבוד השופטים הוא שיכריע. הממשלה חייבת לכבד את צו בית המשפט. בית המשפט הוא מעל לממשלה."

ובכן הנה, יאמרו חסידי השארת בית המשפט על כנו, בגין היה ונותר איש 'עליונות המשפט'. "כבוד השופטים הוא שיכריע", "הממשלה חייבת לכבד את צו בית המשפט", "בית המשפט הוא מעל לממשלה". מילים כדורבנות. נדמה שהיה ניתן לחתום כאן את הדיון כולו אילולא היה בגין מחליט להרהר בינו ובין אלופיו עוד כמה רגעים:

"אבל זה באמת יהיה דבר חמור. בסופו של דבר, יש רשות נבחרת ויש מוסדות הממונים על הביטחון, ולא ייתכן שתהיה התערבות חוזרת ונשנית בענייני ביטחון. כלומר, צריך להתחיל לטעון כי עניין מסוים לא שפיט, ואם זה לא יעזור, לא תהיה ברירה, אלא לשנות את החוק."

בית המשפט העליון

עליונות הספקולציה ההיסטורית

מעט קשה לעכל זאת לראשונה, אז שומה עלינו לשוב ולגלגל את המילים על לשוננו: "לא ייתכן שתהיה התערבות חוזרת ונשנית", "צריך להתחיל לטעון כי עניין מסוים לא שפיט". אם נבקש שיצבטו אותנו או אם אף נשפשף את עינינו – דבר מזה לא יועיל, אין זה חלום. השנה היא 1980 ולא 2018 ובכל זאת בגין מתחיל לחוש שמשהו אינו כשורה, את בית המשפט יש לכבד, כמובן, אך לא יכול להיות שתעוקר כל משמעותה של הרשות הנבחרת. אמנם נכון, בגין מציין כי לא ייתכן שבית המשפט יחזור ויתערב "בענייני ביטחון" דווקא ולכאורה הוא תוחם את דיבורו לכך בלבד, אך סביר יותר להבין זאת כחלק מהקשר הדיון אשר עסק בתגובה לטרור ולא כעניין מדיני עקרוני. עוד בטרם התרחשה המהפכה השיפוטית והרבה לפני שהימין הישראלי החל לראות בריסון בית המשפט פרויקט לאומי מן המעלה הראשונה, מניח בגין את המרצפות הראשונות בשביל המוליך לקונפליקט הפוליטי העכשווי. לא הכול שפיט.

מומחים לפוליטיקה ולהגותו של מנחם בגין שבים ונשאלים בימים אלה: לו היה בגין מכהן כיום כפוליטיקאי, האמנם היה מתייצב לצדה של מערכת המשפט? ובכן, הם נוטים להשיב, אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות, ובגין השאיר אחריו כתבים שאינם מותירים מקום לפקפוק. בגין, לעומתם, היה זהיר יותר בספקולציות היסטוריות, על כך התבטא פעם: "אמנם, הלוא-לוגיה ההיסטורית [ע"א: "מה היה קורה לו…"], עם היותה רבת עניין להלכה, היא כנחל אכזב למעשה". אם נרצה באמת ובתמים להלך אחר דרכיו של מנחם בגין ייתכן ומוטב שנזנח את מסע גיוס דמותו לטובת עמדתנו האפריורית. בצר לנו נוכל לפנות לקרש ההצלה האחרון של הדיון הפוליטי: הטיעון הענייני.

הכותב הוא סטודנט לתואר שני במחשבה מדינית באוניברסיטת בר-אילן ועמית לשעבר בתכנית להשקפה לאומית-ליברלית במשנתו של מנחם בגין.

מגזין 'חרות 2.0' משמש במה למחשבה לאומית ליברלית ומארח כותבים מכל הקשת המחשבתית.
המאמרים המתפרסמים באתר מייצגים את דעת כותבם בלבד והם אינם מייצגים את דעת מרכז מורשת בגין.