האמת היא שהיה קשר בין עיתוי חוק הגולן לנסיגה מסיני, אך הקשר בדיוק הפוך מהקונספירציה של אורן. כיוון שבגין החליט לספח את הגולן והיה נחוש לעשות כן, הוא מיהר לבצע את ההחלטה טרם השלמת הנסיגה מסיני, כדי למנוע פגיעה בהסכם השלום. הוא ידע ששום דבר לא יגרום למובארק לסכן את קבלת כל סיני, ולכן ידע שהוא יעבור לסדר היום על סיפוח הגולן. זוהי חכמת העיתוי, החיונית כל כך במדינאות.

ואם "הארץ" כבר טרח לציין את חוק הגולן, זו הזדמנות לשוב ולהזכיר במה המדובר. ב-14 בדצמבר 1981, באחת היוזמות המדיניות האמיצות והמזהירות בתולדות המדינה, הביא מנחם בגין לאישור הכנסת בשלוש קריאות בזק בו ביום, חוק הקובע שהמשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן. לחוק צורפה מפה, המגדירה בדיוק את שטח הגולן. עם קבלת החוק, השתנה לחלוטין מעמדו החוקי והמשפטי של הגולן. ב-15.5 השנים שבין מלחמת ששת הימים לקבלת החוק, היה הגולן תחת ממשל צבאי. מיום זה ואילך, היה הגולן לחלק ריבוני של מדינת ישראל, בדיוק כמו תל-אביב וחיפה, הגליל והנגב, השרון והכרמל.

המהלך שהוביל לחקיקת החוק, קשור לנסיגה מסיני. הסכם קמפ-דיוויד, שבו ישראל הסכימה לסגת מכל סיני ולעקור את יישוביה, עורר חרדה כבדה בלב תושבי הגולן. נאום של שר החוץ דיין לאחר חתימת ההסכם עם מצרים, בו אמר שהסכם זה יהיה מודל גם לשלום עם סוריה, הביא את תושבי הגולן לפעולה.

הקמת ההתיישבות בגולן, לפני חמישים שנה בדיוק, נועדה ליצור עובדות ציוניות בשטח, ברוח הציונות המעשית, שיסכלו כל כוונה לסגת ממנו. ההחלטה על עקירת יישובי סיני הבהירה לתושבי הגולן שעצם קיומה של ההתיישבות, אינו ערובה מספקת לסיכול נסיגה. מן התובנה הזאת צמח הרעיון, שיש ליצור בגולן מציאות אחרת מזו שהייתה בסיני – יש לספח את הגולן לריבונות ישראל, ברוח הציונות המדינית.

"אסור לאבד את הצפון – הגולן חלק בלתי נפרד מישראל", הייתה כותרת הקמפיין שהוביל ועד יישובי הגולן. לבו של הקמפיין היה החתמת קרוב למיליון אזרחים – חתימה אישית ידנית, בימי טרום האינטרנט, על עצומה שקראה לריבונות ישראל על הגולן.

כשהובאו ארגזי החתימות לבגין הוא אמר שאף ממשלה דמוקרטית לא תוכל להתעלם מרצון העם, כפי שבא לידי ביטוי בעצומה זו. התחייבות לחקיקת חוק הגולן הוכנסה לקווי היסוד של ממשלת בגין השניה, והיא מומשה עם קבלת החוק.

התקווה שלא יהיה מו"מ על נסיגה מהגולן לאחר הסיפוח נגוזה בשנות ה-90, כאשר ממשלות רבין, פרס, נתניהו וברק דנו על נסיגה, על אף הריבונות. אולם אין ספק, שלצד ההתיישבות, גם הריבונות הייתה מרכיב שהִקְשָה על מגמת הנסיגה. העובדה שהעם היה עם הגולן, הייתה המרכיב העיקרי בהצלת מדינת ישראל מאסון הנסיגה. על בסיס חוק הגולן, התקבל לפני שלוש שנים חוק יסוד משאל עם, הקובע שאי אפשר לסגת משטח שעליו חלים המשפט, השיפוט והמנהל של המדינה, כלומר ריבונותה, אלא במשאל עם.

רעיון העוועים של נסיגה מהגולן מצא אחר כבוד את המקום היחיד הראוי לו, בפח האשפה של ההיסטוריה. חוק הגולן היה נדבך חשוב בדרך להישג לאומי זה.

אורי הייטנר הוא חבר קיבוץ אורטל. חוקר תולדות ההתיישבות בגולן במכון שמיר למחקר.