הממשל הצבאי ביפו הוקם מיד עם שחרורה של העיר בידי לוחמי הארגון הצבאי הלאומי ולאחר שהשלטון בתוכה עבר לידיהם של המוסדות היהודיים. עד להקמתו של צבא ההגנה לישראל, היה זה ממשל צבאי למעשה, אשר ביום הקמתו של הצבא הפך גם לצבאי להלכה, לפי ההגדרה.

בימים ההם היה צידוק לדבר. המלחמה נמשכה בכל עוזה, והיה עניין בכך שהשלטון על העיר יימצא בידי מוסדות צבאיים.

אבל מאז – חלפו חדשים רבים ואתם חל שינוי יסודי במעמדה של המדינה, מבחינת הבטחון – ובמצבה של יפו. המלחמה נפסקה, כבר נחתמה אפילו שביתת נשק עם הגדולה במדינות ערב, מתנהל מו"מ עם יתר המדינות, ועל הכל – יפו נפתחה לקליטת עולים בתתה אכסון לארבעים אלף יהודים ויותר. עצם התפתחותה הפכה את הממשל הצבאי לדבר שנתרוקן מכל תוכן פנימי, לאנכרוניזם מזיק.

והנזק שבצורת ממשל זו ביפו, כפול הוא: קודם כל הוא הופך את חייהם של עשרות אלפי אנשים למשוללי כל אפשרות לחיים ציבוריים תקינים. במקום להכניס את האוכלוסיה לעול האחריות לסידורים במקום ישיבתם, במקום להעלות את מידת ההרגשה של היותם אזרחים שווי-זכויות וחובות במדינתם – הריהם חיים בהרגשה של נשלטים, עם כל תוצאותיה של הרגשה זו: חוסר דאגה לעניני העיר, לאופיה, לסידוריה, לצרכיה. הרוצה למצוא את הסיבה האמיתית להרבה מפגעיה של עיר זו – בחוסר מוסדות  ציבוריים עצמאיים ימצאה.

אך יש גם בחינה פוליטית להמשך הקיום של הממשל הצבאי. ובחינה זו נודעת לה חשיבות ממדרגה ראשונה והיא נוגעת בשאלות הרציניות ביותר של המדינה, מעמדה, בעיות גבולותיה.

ממשל צבאי מקובל להנהיג באזורים כבושים. מדינה כי תתפוס שטחים של מדינה זרה, הריהי מבססת את שלטונה בראשית צעדיה על ממשל צבאי. מושל צבאי כראש השלטון האזרחי, כגורם הדואג לצרכים אזרחיים, מהווה ביטוי של ארעיות במעמדו המדיני של השטח. רק מי שחושב שאמנם למדינה אחרת שייך השטח שהוא תופסו, מקיים בו ממשל צבאי לאורך ימים. ומבחינה זו יש בו, בממשל הצבאי ביפו, משום סכנה ישירה למעמדם הפוליטי של גבולות מדינתנו. עיר שהיא בלבו של הישוב העברי, בתוך תוכו, המוחזקת זה שנה כמעט תחת שלטון צבאי, אין זו אלא הוכחה ששלטונות ישראל עדיין לא החליטו סופית מה יהיה גורלה המדיני של העיר, ולמי תהיה. ולא חשוב שבעיני הממשלה, בעיני כולנו, נחשבת יפו לעברית ולעולם תשאר עברית – אלה שעדיין לא השלימו עם השינויים הטריטוריאליים שחלו במשך השנה, בשביל אלה המעלים, אף עתה, תביעות ביחס ליפו, בשביל כל הגורמים העוינים לנו, מהווה הממשל הצבאי כעין הפגנת אי-בטחונה של המדינה כי אמנם חלפו כל הפיקפוקים ויפו הריהי חלק בלתי נפרד מן המדינה, חלק החי את חייו הציבוריים ככל יתר חלקי המדינה. ולא רק ביפו הדברים אמורים, אלא גם ברוב שאר השטחים המשוחררים. גם בשטחים אלה – חוץ מן האזורים הגובלים עם החזית – אין כל הצדקה להמשיך בממשל צבאי. הם חלק ממדינתנו, ודיניה וסדריה צריכים להיות דיניהם וסדריהם.

ביטול הממשל הצבאי עשוי להיות השלב האחרון בהשלמת שיחרורם של אזורי מולדת שונים. הוא יפגין לעולם, שגמרנו אומר להפכם לחלק בלתי- נפרד ממדינתנו.