בין אם זה היה הצורך להראות לתושבי פולין כי הקהילה היהודית נאמנה ומכירת תודה לבית הזמני שהתאפשר להם להקים ובין אם זה היה בעקבות הצורך לשנות את המיתוס בדבר חולשתם של היהודים, הקהילה היהודית ראתה לעצמה כחובה לקחת חלק פעיל בהגנת הממלכה. מתחילת המאה החמש-עשרה אנו מוצאים במקורות שונים אזכורים על השתתפות יהודים במלחמות של הרפובליקה של שתי האומות (האיחוד הפולני-ליטאי). יהודים רבים לקחו חלק בתור הזהב הפולני שבמהלכו השתרעה הממלכה על שטחי מדינת פולין, כמו גם על חלקים ממה שהיום אוקראינה, לטביה, ליטא, אסטוניה, רוסיה הלבנה. מידע רב ומפורט יותר על לחימתם של חיילים יהודים בשורות הצבא הפולני מגיע מתקופת המרידות הלאומיות. בתקופה זו חולקה פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטרו-הונגריה. יהודי פולין הצטרפו למרידות הפולניות כנגד חלוקות אלו ורשמו פרקים מפוארים במאבק על חידוש עצמאותה, מרידות שהסתיימו בכישלון ומחיר דמים יקר ששילמה הקהילה היהודית.

במהלך המרד הראשון ב-23 באפריל  1794 בפיקודו של הגנרל תדיאוש קושצ'ושקו, שהביא עימו את רוח המרד ממלחמת העצמאות האמריקאית, הוקמה יחידה מתנדבים יהודיים של המליציה האזרחית. בשלב מתקדם יותר של המרד פרסם יהודי בשם ברק יוסלביץ קול קורא ביידיש ליהודי פולין להצטרף ללחימה. לקריאתו נענו 500 גברים, שיצרו יחד את גדוד הפרשים היהודי שנקרא הגדוד היהודי הראשון מאז ימי בית שני. ללוחמים היהודים הובטח להמשיך ולגדל את זקניהם ולכן כונו על ידי היחידות הלוחמות הפולניות כגדוד בעלי הזקנים. בנוסף התאפשר להם לקיים מטבח כשר נפרד ופטור מאימונים וטקסים בימי חג יהודים ובשבת. הגדוד גילה תעוזה רבה בקרבות בהם השתתף אך לבסוף עם כישלון המרד נאלץ לסגת לרובע פראגה בוורשה. הצבא הרוסי המאומן ומחומש היטב סגר על גדוד הפרשים ובקרב ב-4 בנובמבר 1794,שנערך עד לנפילתו של החייל היהודי האחרון, הובס הגדוד ומפקדם הנערץ, ברק יוסילביץ, שנפצע בקרב נשבה על ידי הרוסים אך הצליח להימלט. כשחזר לאיתנו הצטרף יוסילביץ לצבאות המורדים והמשיך להילחם למען עצמאות פולין. בשלב מאוחר יותר הצטרף לגדוד הפולני תחת צבא נפוליאון שנלחם למען שחרור פולין ושם מצא את מותו בקרב נגד הצבא האוסטרי ב-8 במאי 1809. עוד בחייו הפך ברק יוסלביץ’ לשם דבר ליהודי הפולני המפורסם ביותר הלוחם למען עצמאות פולין ומודל לחיקוי לדורות הבאים.

הגורל העגום שפקד את הלוחמים היהודים לא הרתיע את הקהילה היהודית להצטרף לניסיונות הרבים והכושלים שנערכו לאורך כל המאה ה-19 למרוד ולהקים מחדש את מדינת פולין. בנובמבר 1830, בעקבות רוחות המהפכה הצרפתית, פרץ מרד בפולין כנגד הצבא הרוסי. במרד זה הוקם גדוד יהודי שנקרא גדוד ברק יוסלביץ ושבראשו נלחמו בנו של ברק, יוסל ברקוביץ יחד עם בנו לאונרד שהסתערו בראש חייליהם היהודים אלי קרב. המשמר העירוני היהודי של ורשה מנה כאלף איש ויהודים שירתו ביחידות השונות ברחבי המדינה. בנקאים וסוחרים יהודים גייסו כספים והקימו בתי חולים שדה וסיפקו לכוחות המורדים נשק, ציוד, מדים וכסף. במרד קרקוב בשנת 1846, לחמו יהודים רבים מקרב חוגי האינטליגנציה ומספרם בשורות הכוחות המורדים נאמד בכ-500. בנוסף נרשמה השתתפות יהודית מרשימה בהפגנות פטריוטיות שפרצו ברחבי פולין.

לאחר פרוץ המרד של שנת 1863 התגייסו יהודים רבים להעניק סיוע למורדים. מתנדבים יהודים לחמו ביחידות רבות, ספקים יהודים עסקו ברכישת נשק מחוץ לגבולות פולין והברחתו לשטחי המרד, וסיפקו מזון ובגדים ליחידות. הפונדקאים היהודים העבירו ידיעות על תנועות הצבא הרוסי ומילאו תפקיד של קשרים ואנשי מודיעין. רופאים יהודים סייעו למורדים הפצועים וסוחרי ספרים יהודים הדפיסו והפיצו חומרי דפוס לאומיים בלתי לגאליים. כאשר התכנסו מעצמות ההסכמה וחתמו על חוזה ורסאי שהעניק לפולין מחדש את עצמאותה וזאת גם בזכות מאבקם העיקש של הפולנים להחזיר לעצמם את עצמאותם הרי שהיה זה גם בזכות יהדות פולין.

משה פוקסמן-שעל הוא המשנה לראש מרכז מורשת בגין