ביום שני 14.12.1981, במהלך מהיר של שלוש הקריאות ודיון בוועדה באותו היום, החילה הכנסת את החוק, המשפט והמינהל של מדינת ישראל על שטח רמת הגולן, שנכבש מידי הסורים במהלך מלחמת ששת הימים.

15 דצמבר 2016

בשנת 2016, נוכח התפוררות המדינה הסורית, כניסת גורמי אסלאם קיצוני והשתלטותם על חלקים מסוריה, ברור לכולם כי המצב שבו רמת הגולן היא חלק מישראל הוא המצב הנכון, הראוי והמובן מאליו, ויש להודות ולשמוח כי כל הניסיונות למסור את רמת הגולן לסורים כשלו.

יש להזכיר לטובה כי חוק זה עבר בשעתו בכנסת גם הודות להצבעתם של ח"כים ממפלגת העבודה, אשר בחרו להיות נאמנים למצפונם ולמחויבותם הציונית ולנטוש את הקו המפלגתי. בהקשר זה ראוי לזכור את ההגדרה שנתן מנחם בגין לתפקיד האופוזיציה בדמוקרטיה פרלמנטרית: לבקר ולתקוף את השלטון כשצריך, לתמוך בממשלה כאשר מדובר באינטרסים חיוניים של המדינה – ותמיד להיות אלטרנטיבה לשלטון. כך הוא גם נהג כראש אופוזיציה. לצערנו, לא כל ראשי האופוזיציה שבאו אחריו ניחנו באותה גדלות נפש המתחייבת מהמודל שהציב.

המצב הנוכחי מלמד אותנו שכאשר אנו דנים בהסכם שלום עם שכנינו, עלינו לשאול את עצמנו לא רק האם המחיר כדאי וראוי – שאלה כבדה ונכבדה מאד, אלא גם מה עלול להיות המצב אם חלילה ההסכם יקרוס ולא יכובד. באיזה מצב תימצא אז מדינת ישראל.

אכן, כמו זוג הנכנס לחופה, איננו רוצים לחשוב מה יקרה אם הנישואים ייכשלו ונידרש לגירושין, ובכל זאת אנו חותמים על הכתובה, שהיא בדיוק חוזה הצופה מצב זה, ובימינו גם ממליצים רבים לחתום על הסכם קדם-נישואין המיועד לוודא את דרך היציאה מנישואין.

נכון, לרומנטיקנים שבינינו זה קשה, אבל זה מרכיב חיוני. במיוחד נכון הדבר היות ואנו יודעים שיחסים בין אומות והסכמים בין מדינות אינן עניין רומנטי אלא אינטרסנטי.

איננו רוצים אפילו לתאר לעצמנו מצב שבו פלגי דאעש או כוחות המדינה האסלאמית צופים ממרומי רמת הגולן על יישובי הגליל ומשכשכים רגליים בכינרת. המסייר ברמה בימים אלה רואה מושבים וקיבוצים פורחים, יישובים משגשגים ועיר מתפתחת. גם בחבל ארץ זה, הרווי היסטוריה יהודית, יש הווה משמח ועתיד מבטיח.

הרצל מקוב הוא ראש מרכז מורשת מנחם בגין