זה 300 שנה, שטובי המוחות בעולם, מוגיעים את מוחם בנתיבותיה של ההגות הליברלית, ומבקשים את דרכה. כליברל, מנחם בגין ז"ל, לא עיצב או יצק, את יסודותיה של תפיסת העולם הליברלית. ועם זאת, הוא פרץ באמצעותה, דרך חדשה.

כאן, יחד עם מרכז מורשת בגין, שהיה לי הכבוד לקחת חלק בהקמתו, חשוב להצביע, על החידוש המרכזי בהגותו של בגין, חידוש שהיה פוליטי, לא פילוסופי. עיקרו של החידוש הפוליטי, של ז'בוטינסקי, ומאוחר יותר של בגין, כך אני רוצה לומר היום, היה באימוץ השיח הליברלי-פילוסופי אל תוך המגרש הפוליטי, של מסגרת לאומית, בשלבי הקמתה.

תנועה לאומית, עם הנאבק על חרותו, מתקשים לתת מקום -ליחיד, לשיח, לספק, או לזכויות. עם הלוחם על חייו, רואה לנגד עיניו את -"בראשית ברא א-להים את האומה", והוא מתקשה לתת מקום לעקרון השני – "בראשית ברא א-להים את היחיד". מ-סיבה זו, מסגרת פוליטית קולקטיביסטית, מתאימה יותר, לשלבים הראשונים של בנין האומה. לא כך חשב בגין. בגין לא המתין, לביסוס האומה, בכדי להציע אלטרנטיבה. בגין העז להציע אלטרנטיבה פוליטית, ימנית-לאומית-ליברלית, לתנועת הפועלים, על זרמיה וגווניה, כבר מהימים שטרם הקמת המדינה. בכך, תרגם מנחם בגין הלכה למעשה, את ההגות הפילוסופית הליברלית, אל מציאות חיינו, כאלטרנטיבה ממשית.
האלטרנטיבה הפוליטית הלאומית-ליברלית, הייתה טוטאלית: היא נגעה, בכל הסוגיות שהיו על סדר יומם של העם היהודי ושל הישוב בארץ ישראל בפרט: החל מאופן ארגונו המדיני הרצוי של הישוב היהודי, לקראת מדינה עתידית, עובר בשאלות החברתיות -כלכליות הבסיסיות וכמובן -עד למחלוקות היסודיות בשאלות המדיניות, מול המנדט, ומול הערבים.

כיום, אנחנו מזדעזעים, ובצדק, בפרט מאז רצח רבין, מן השפה האלימה, שבה מתנהל הדיון הפוליטי אצלנו. אבל מי שיעלעל קצת, בעיתוני שנות הארבעים והחמישים, יבין מהרה, עד כמה הוטב מצבנו, בהשוואה לאותם ימים בהם היו נכונים הצדדים להרים יד – ולאחוז בנשק נגד יריביהם. די אם אזכיר מושגים טעונים כמו "קיבוץ יד-חנה", "אשדות-יעקב", או "איחוד-מאוחד" "אלטלנה" או "סזון" כדי שנזכור עד כמה היה השסע נפיץ, אלים, ולעתים גם מדמם. טראומת 'מלחמת האזרחים', שכמעט והתרחשה, מהדהדת, בדברים רבים שכתב ואמר בגין, בשחר ימיה של המדינה הצעירה, כאשר התגבשותה כדמוקרטיה ליברלית, הייתה רחוקה מלהיות וודאית.

מכובדי, בימים אלה, כאשר ההגות הלאומית ליברלית, מותקפת על היותה ליברלית מדי, פשרנית, וחלילה, לא יהודית ולא ציונית מספיק טוב וחשוב להיזכר בדברים שכתב ואמר בגין: לא רק כדי להוכיח, כי ערכים ליברליים אינם עומדים בסתירה לערכים לאומיים חדים וברורים, או אפילו לסדר יום פוליטי ניצי מובהק, אלא כדי לזכור ולהזכיר, שערכים הומניים-ליברליים, אינם זרים למורשתנו היהודית – כי אם יונקים ממנה, ואינם מחלישים אותנו – כי אם מחזקים אותנו.
עלינו לזכור, כי מי שהעלה את הערכים הליברליים על נס, במשך עשרות שנים, והפך אותם לאג'נדה פוליטית קונקרטית, מקיפה, ומנוסחת, לא היה אלא מנחם בגין. שניסח, מוסרית ופוליטית, את כל העקרונות הלאומיים -ליברליים אשר מצד אחד – מובנים לנו מאליהם ומצד שני – מושמצים היום, כערכים זרים ומחלישים כביכול. דווקא הוא, הביא את בשורת ההגות הליברלית, על שיח הזכויות שלה, אל הפוליטיקה הישראלית.

הייתי רוצה לסיים, בציטוט המובא בחוברת "חרות האדם", מתוך מאמר שכתב בגין ב"חרות", במאי 1955, על רקע פגיעות מתמשכות בעיתון "העולם הזה", שהגיעו לשיא בפיצוץ בית הדפוס שלו. "לאחרונה שמעתי, כי יריבנו בכנסת מתפלאים לפעמים, כיצד אנחנו, אנשי אצ"ל, מגנים, על עקרונות החופש, על זכויות היחיד, על חיי הפרט וכבודו. התמהים! הם נפלו קורבן לתעמולתם שלהם. הם ציירונו, למען צאן מרעיתם, כ"טרוריסטים", המאמינים בכוח הזרוע. ולא ידעו -או לא רצו לדעת, כי לא מטילי פחד טרוריסטים בלע"ז היינו, אלא לוחמי חופש. מעולם לא האמנו, אלא בכוחו המוסרי של האדם החופשי הנלחם למען ענין צודק. תמיד האמנו, ואנו מוסיפים, כמובן, להאמין, באותו "ליברליזם", שאינו אלא תרגום לועזי לאהבת חרות האדם, הטבועה במסורת היעודית של ישראל." כך אמר.

מכובדי, ההגות הלאומית-הליברלית, שחושלה באש המאבק לחרות ישראל, אינה צריכה להתבייש או להתכופף, בפני אלו המחשיבים את עצמם כבעלים של הליברליזם או לחלופין, כבעלים של הלאום. עקרונות היסוד הפוליטיים שהתווה בגין, עוד ינחו את מנהיגי מדינת ישראל, שנים רבות.

היו ברוכים.