מנחם בגין הותיר אחריו משנה סדורה המתפרסת על מאמרים וכתבים רבים ומפורטים. אחד הביטויים המרכזיים העומדים בליבה של מורשתו היא הרצאה אותה נשא ב-26 בפברואר 1951 בוועידה הארצית השניה של תנועת החרות. בפני אלפי צירים, חברי תנועה ואורחים נשא בגין דברים אשר נוגעים ל"בעיות יסוד של קיומנו". הרצאה זו כללה את עיקרי מחשבתו הפוליטית, ראייתו החברתית, גישתו הכלכלית ואמונתו בצדק ובחרות האדם והציעה חלופה לאומית ליברלית למשטר הסוציאליסטי של מפא"י. בחודשים אח"כ פורסמה ההרצאה בחלקים, מדי שבוע, בעיתון "חרות" ולאחר מכן הוצאה כמקשה אחת בחוברת שחולקה באלפי עותקים בשנים הבאות. מרגע זה הפך החיבור למקור הסמכות הרעיונית של תנועת החרות שליווה אותה בתהליך צבירת הכח מאחת ממפלגות האופוזיציה בכנסת לאופוזיציה הראשית לשלטון מפא"י ולבסוף למפלגת שלטון.